איזון משאבים בגירושים
גירושים הוא תהליך מורכב וטעון רגשית. הוא כרוך בפרידה של שני אנשים, בשינוי המבנה המשפחתי וגם בחלוקת המשאבים המשותפים של בני הזוג.
הסדר איזון משאבים הוא הסדר המתייחס לאופן חלוקת כלל הנכסים של בני זוג בעת פרידה. סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון קובע, כי באיזון משאבים בין בני זוג, עם התרת הנישואים, או בפקיעתם, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווי של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים המוחרגים מההסכם (ראו בהמשך). במסגרת הסדר איזון המשאבים מעריכים את כלל נכסי בני הזוג שצברו במהלך תקופת נישואיהם, ומחלקים אותו באופן שווה בין השניים, אלא אם בית המשפט פסק אחרת. נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם, יוחרגו מהסכם איזון המשאבים.
לפי ההסדר, חלוקה שוויונית באה לידי ביטוי בהסדר איזון המשאבים כך שהצד המבוסס כלכלית ישלם לצד השני את שווי ההפרש.
הערכת השווי לאיזון משאבים מתבצעת על ידי אקטואר שהוסמך על ידי בית המשפט. האקטואר ממפה את כל הזכויות והחובות של בני הזוג, ומאזן את כל משאביהם המשותפים.
הסדר איזון משאבים הוא כלל משפטי הקיים בחוק יחסי ממון בין בני זוג.
בהתאם לחוק יחסי ממון, חלוקת רכוש של זוגות אשר נישאו בישראל משנת 1974 ואילך, תיעשה בדרך של הסדר איזון משאבים, זאת בהיעדר הסכם ממון. על זוגות שנישאו לפני ה – 1.1.1974 חלה חזקת השיתוף (ראו בהמשך על ההבדלים בין הסדר איזום משאבים לחזקת השיתוף).
לקריאה על הסכם ממון בין ידועים בציבור >>
חלוקת רכוש מה כוללים הנכסים המשותפים?
דירה משותפת שנקנתה על ידי שני בני הזוג, כלי רכב של כל אחד מבני הזוג שרכשו בתקופת הנישואים; חשבונות בנק שכל אחד מבני הזוג פתח; חסכונות ותיק ניירות ערך; חברה שהקים אחד מבני הזוג, המניות של החברה, אופציות למניות;
וכן גם זכויות עתידיות – פנסיה, ביטוח, מענקי פרישה ופיצויים, קרנות השתלמות, קופות גמל, וגם על התחייבויות כמו הלוואות, משכנתא, יתרות בנק בחובה ועוד.
מהם הנכסים שמוחרגים מהסדר איזון משאבים ?
הסדר איזון משאבים לא יחול על נכסים שלגביהם הוסכם בכתב בין בני הזוג כי הם לא יכללו בנכסים המשותפים; כספי גמלה מהביטוח הלאומי המגיעים למי מבני הזוג; פיצוי כספי שמגיע למי מבני הזוג בגין נזקי גוף;
נכסים שהיו רשומים על שמו של כל אחד מבני הזוג טרם הנישואים ונשארו בבעלות כל אחד מהם, ושמלכתחילה לא הייתה כוונה שבן הזוג השני יהיה שותף בהם; נכסים שמי מבני הזוג קיבל בירושה או במתנה במהלך הנישואים .
יחד עם זאת, כל צד רשאי לפנות לבית המשפט ולבקש להוסיף באיזון המשאבים גם נכסים שעליהם לא חל הסדר איזון המשאבים, וזאת, כל עוד הוא יכול להוכיח כי יש הצדקה בקשתו.
אופן חלוקת הרכוש בהסדר איזון משאבים
הסדר איזון המשאבים נעשה עם תום הנישואים, ולאחר שניתן הגט.
במסגרת הליך חלוקת הרכוש בית המשפט מאזן את השווי הכספי של כל הנכסים (חלוקת הרכוש לא מתבצעת בפועל על ידי חלוקת הנכסים עצמם, אלא בשווי כסף).
לצורך זה, מבצעים הערכת שווי של כל הנכסים המשותפים של בני הזוג, קרי נכסים הרשומים על שניהם או על שם אחד מהם (פרט לנכסים שאינם בהסדר איזון המשאבים). משווי הנכסים של כל אחד מהצדדים שהסדר איזון המשאבים חל עליהם, ומפחיתים את סכום החובות.
אם שווי הנכסים של מי מבני הזג גדול משווי הנכסים של הצד השני, חייב הצד האחד להעביר לצד השני חצי מהפרש, אם בכסף או בשווי כסף. בסוף הליך האיזון כל אחד מבני הזוג מקבל מחצית מהרכוש המשותף.
להיוועצות ראשונית עם עו"ד לענייני גירושים >>>
חלוקת איזון משאבים שאינה שוויונית
יש מקרים שבית המשפט מורה על חלוקת איזון משאבים לא שוויונית. בהוראות סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, לבית המשפט יש סמכות לקבוע, כי בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, איזון שווי הנכסים כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה .בית המשפט יעשה זאת באופן זהיר ומושכל, ורק במקרים בהם יש נסיבות מיוחדות וחוסר האיזון בולט באופן מיוחד. הנסיבות המיוחדות מתייחסות לכמה תחומים:
נסיבות כלכליות: נסיבות הקשורות ליכולות הכלכליות של כל אחד מבני הזוג לאחר הגירושים. יכולת הכנסה והשתכרות, ותק וניסיון מקצועי, קריירה מקצועית וכו'. כשיש חוסר איזון בולט במיוחד.
צבירת נכסים: נסיבות אלה מתייחסות למקרים שבהם אחד מבני הזוג הסתיר הכנסות, הבריח כספים, או השתמש בכספים משותפים למטרות הימורים, מבלי שהצד השני היה מודע לכך וידע על כך או הסכים לכך.
התנהגות אלימה: כשאחד מבני הזוג התעלל בבן הזוג פיזית או נפשית, לאורך תקופה.
דירה שנרכשה לפני הנישואים
ככלל, כפי שראינו לעיל, הסדר איזון משאבים אינו חל על דירה שהזוג רכש לפני הנישואים לרבות כספים שנצברו לפני הנישואים. במקרים שבהם בית המשפט סבור שבאותם נכסים קיימת כוונת שיתוף, כלומר נכס או נכסים שנעשה בהם שימוש משותף על ידי שני בני הזוג, בית המשפט יכול להחליט לכלול אותם כחלק מאיזון המשאבים ולחלק אותם בין שני בני הזוג, גם אם הנכס נרשם על שמו של בן זוג אחד, והוא זה שהביאו לפני הנישואים.
במקרה כזה מתייחס בית המשפט לכל מקרה באופן פרטני, ומחפש כוונת שיתוף על פי כמה פרמטרים:
משך הנישואים: ככל שתקופת הנישואים ארוכה, הרכוש בכללותו ייחשב לרכוש משותף, גם אם הרכוש היה שייך טרם הנישואים לאחד מבני הזוג.
השכרת הדירה: במקרה שמי מבני הזוג שרכש את הדירה והשכיר אותה, אך הכניס את הכספים לחשבון המשותף, בית המשפט רואה בדירה כדירה משותפת לשני בני הזוג.
השבחת הנכס: במקרה שנעשה שיפוץ בנכס שמומן על ידי שני בני הזוג, או ששני בני הזוג היו מעורבים בפרוייקט תמא 38, ויחד היו מעורבים בהשבחת הנכס.
מגורים משותפים בדירה: במקרה שבני הזוג התגוררו יחד במשך תקופה ארוכה באותו נכס, וגידלו שם את ילדיהם.
כוונת מכירה: במקרה שהוכח כי הייתה כוונה למכור את הדירה ולרכוש באמצעותה נכס עתידי אחר.
אלו רק חלק מהדוגמאות להכללת דירה שנרכשה על ידי מי מבני הזוג טרם נישואים, בהסדר איזון המשאבים. בית המשפט מתייחס לסוגיה זו באופן ספציפי לכל מקרה.
הקדמת ביצוע הסדר איזון משאבים
בסמכותו של בית המשפט להורות על ביצוע הסדר איזון המשאבים גם לפני פקיעת הנישואים, ולפני מתן הגט, במקרים שלהלן:
כשקיים ניתוק וסכסוך מהותי בין בני הזוג; כשבני הזוג מנהלים חיים בנפרד במשך תשעה חודשים לפחות; כשחלפה שנה מהיום שבו החל הליך שמטרתו לסיים את הנישואים (בקשה לגירושים) או הליך הקשור לרכוש המשותף (בקשה לפירוק שיתוף, תביעה לחלוקת רכוש ועוד).
במקרים של אלימות במשפחה, סמכותם של בתי המשפט להורות על חלוקת הרכוש המשותף של בני הזוג, עוד לפני קבלת הגט ובלי קשר למועד מתן הגט.
איזון משאבים בגירושים הוא היבט קריטי הדורש שיקול דעת זהיר כדי להשיג תוצאה הוגנת ובת קיימא. חלוקת הנכסים, ההתחייבויות והמשאבים הכספיים משפיעה על היציבות הפיננסית, התאמות אורח החיים והתכנון הפיננסי ארוך הטווח של זוגות מתגרשים.
